פסק-דין בתיק ע"א 2576/11

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על פסק דינו מיום 24.2.2011 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' זפט) בה"פ 41522-02-10, בגדרו נדחתה בקשת המערערים למתן הוראות למשיבים 4-1 מכוח סעיף 345כו לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק).

רקע עובדתי

1.        המשיבה 1 היא (כיום) חברה לתועלת הציבור (להלן: החברה) אשר נוסדה בשנת 1936 ומאז מנהלת כפר נוער חקלאי בפרדס חנה-כרכור הכולל בית ספר תיכון, פנימייה ומשק חקלאי. הקרקע עליה נמצא כפר הנוער, כמו גם קרקעות סמוכות נוספות, הייתה (וחלקה עדיין) בבעלות החברה.

2.        בחברה קיימות מניות משני סוגים: מניות רגילות ומניות יסוד. המניות משני הסוגים מקנות לבעליהן זכות השתתפות והצבעה באסיפה הכללית. מניות היסוד כוללות בנוסף לכך את זכות הניהול של החברה אשר באה לידי ביטוי בכך שדירקטוריון החברה מורכב מבעלי מניות היסוד בלבד.

           עד שנת 1956 החזיקו ב-41 מניות היסוד של החברה בעלי מניות פרטיים, ברובם אישי ציבור. בנוסף, נרכשו כמה מאות מניות רגילות על-ידי רוכשים פרטיים אשר, כפי שעולה מטענות הצדדים, ראו ברכישת המניות תרומה למפעל החינוכי והותירו את ניהול החברה בידי בעלי מניות היסוד. בשנת 1956, התבצעה הקצאת מניות נוספות בחברה: 2 מניות יסוד הוקצו לבעלי מניות פרטיים ו- 57 מניות יסוד הוקצו לחברת האיכרים בישראל בע"מ (להלן: חברת האיכרים), אשר נשלטת על-ידי המשיבה 2, התאחדות האיכרים בישראל (להלן: התאחדות האיכרים). משמעות ההקצאה הייתה הפיכת חברת האיכרים למנהלת החברה בפועל מאחר שהיא החזיקה במרבית מניות היסוד בחברה. בשנת 1996 החליט דירקטוריון החברה על הפקעת מניות היסוד של כל מי שהחזיקו במנייה בודדת, כך שהופקעו כל 43 מניות היסוד שהוקצו לבעלי מניות פרטיים, ובנוסף הוקצתה להתאחדות האיכרים מניית יסוד אחת. מאז, רוכזו כל מניות היסוד של החברה בידי התאחדות האיכרים וחברת האיכרים: 57 מניות יסוד בידי חברת האיכרים ומניית יסוד אחת בידי התאחדות האיכרים.

3.        בשנת 2007 מונו המשיבים 3 ו-4, מנכ"ל וסמנכ"ל התאחדות האיכרים באותה העת, לתפקיד מנהלי החברה במקום המנכ"לית שהחזיקה בתפקיד באותה עת. חילופי המנהלים נעשו בעקבות משבר כלכלי אליו נקלעה החברה, אשר התנהלה תוך הפסדים כספיים לאורך זמן וצברה גרעון תקציבי עמוק. המנהלים החדשים ומשרד החינוך גיבשו תוכנית הבראה, במסגרתה ביום 30.12.2008 לוותה החברה מהמדינה 8.6 מיליון ש"ח לכיסוי חובותיה ולטובת המשך תפעול בית הספר. בסמוך למועד מתן הלוואה זו, קיבלה החברה אשראי בנקאי מבנק הפועלים בסך 10.5 מיליון ש"ח. ביום 1.9.2009 סיכמה החברה על מכירת מקרקעין שבבעלותה המשתרעים על פני 54 דונם תמורת 19 מיליון ש"ח, על מנת לשפר את מצבה הכלכלי. טרם המכירה, ואף לאחריה, פעלה החברה במוסדות התכנון והבנייה במטרה לשנות את ייעוד השטח האמור למגורים. לאחר מכירת הקרקעות פרעה החברה את חובותיה למדינה.

4.        ביום 24.11.2009 הודיע המשיב 3 למשרד החינוך כי לאחר שנתיים בהן החברה ניסתה למחוק את הגרעון ולייצב את מצבה הכלכלי, החליט דירקטוריון החברה על העברת האחריות להפעלת בית הספר בתום שנת הלימודים תש"ע לגוף אחר. החברה הצהירה שאין ביכולתה להמשיך ולהפעיל את בית הספר מבחינה כלכלית ונכון יהיה שגורם חינוכי אחר ייקח על עצמו אחריות זו. לאחר שהתקיימו בעניין זה דיונים במשרד החינוך, נקבע ביום 27.12.2009 כי ניהול בית הספר והפעלתו יעברו בתום שנת הלימודים תש"ע לידי המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור. החברה והמועצה הגיעו להסכמה על המשך העסקת עובדי בית הספר גם במסגרת הבעלות החדשה של המועצה. ואכן, בשנת תשע"א פעל בית הספר בניהול המועצה, כאשר המקרקעין שעליהם מצוי בית הספר נותרו בבעלות החברה. בתום אותה שנה, ביום 24.8.2011, נחתם הסכם בין החברה לבין המדינה בדבר רכישת המקרקעין האמורים בשטח של 33 דונם. במקביל להחלטה על העברת הבעלות על בית הספר, דיווחה החברה למשרד החינוך על החלטתה לפיה יש לסגור את פנימיית בית הספר, בה למדו כ-100 תלמידים, שכן הפנימייה צברה גרעון שוטף של למעלה ממיליון ש"ח בכל שנה בשל הרשמה מועטה של תלמידים. לאחר מכן, ביום 28.7.2010, אושררו ההחלטות על סגירת הפנימייה ועל מכירת בית הספר למדינה גם באסיפה הכללית של החברה, נוסף על ההחלטה בדירקטוריון. בהתאם לכך נסגרה הפנימייה בתום שנת הלימודים תש"ע, תלמידיה פוזרו למוסדות חינוך שונים ועובדיה פוטרו.

ההליך בבית משפט קמא

5.        בעקבות אירועים אלה פנו המערערים לבית משפט קמא, על דרך של המרצת פתיחה, מכוח סעיף 345כו לחוק, בבקשה למתן הוראות לחברה לפעול בהתאם למטרותיה ובהתאם להוראות החוק. התביעה הוגשה על-ידי המערערת 1, הסתדרות המעו"ף, שהיא ארגון עובדים המייצג את עובדי החברה שאינם מורים, ועל-ידי 12 מעובדי החברה אשר פוטרו בעקבות סגירת הפנימייה. במסגרת התביעה התבקש בית המשפט להורות לחברה לנקוט בצעדים שונים, וביניהם, המשך ניהול הפנימייה והפסקת הפעולות לסגירתה, ביטול הליכי העברת הבעלות על בית הספר, פיטורי מנהלי החברה ומינוי מנהל מפעיל במקומם.

           בהליך בבית משפט קמא טענו המערערים כי סגירת הפנימייה ומכירת השטח עליו נמצא בית הספר הן פעולות שביצעה התאחדות האיכרים, כמי ששולטת בדירקטוריון החברה, לטובתה האישית, בניגוד למטרות המוצהרות של החברה בתזכיר ושלא לטובתה של החברה. לטענתם, בכך פעלה התאחדות האיכרים בניגוד לחובותיה כנאמן אשר עליו לפעול בהתאם למטרות החברה ולטובתה. עוד טענו המערערים כי נפלו פגמים בהקצאת מניות היסוד לחברת האיכרים בשנת 1956 ובהפקעת מניות היסוד בשנת 1996 ועל כן לטענתם פעולות חברת האיכרים והתאחדות האיכרים בשם החברה כבעלות מניות היסוד היחידות, נעשו בחוסר סמכות והן חסרות תוקף. בנוסף הועלו טענות שונות ביחס להתנהלות החברה, דוגמת משיכת כספים שלא כדין מקופת החברה על-ידי התאחדות האיכרים ושינויים שנעשו בתקנון החברה ביחס לייעוד נכסיה בעת פירוק.

           המשיבים טענו כי המערערים, בהיותם עובדים בפנימייה ולא בעלי מניות בחברה, אינם זכאים לפנות לבית המשפט מכוח סעיף 345כו לחוק ובשל סיבה זו בלבד ניתן לדחות את התביעה. עוד נטען כי סגירת הפנימייה אינה סותרת את מטרות החברה, ובמקביל לסגירתה ולהעברת ניהול בית הספר לידי המועצה המקומית, החברה פועלת להקמת מכללה לחינוך חקלאי, כך שמטרות החברה תוגשמנה בדרכים אחרות. המשיבים הוסיפו כי ההחלטות ביחס לפנימייה ולבית הספר התקבלו כדין על-ידי האורגנים המוסמכים של החברה, בהסכמת משרד החינוך ובידיעת רשם ההקדשות.

6.        בית משפט קמא דחה את תובענת המערערים. ביחס לזהות בעלי המניות ולהקצאת מניות היסוד, נקבע כי המערערים אינם יכולים להעלות טענות בנושא זה שכן הם עצמם אינם בעלי מניות בחברה. יתר על כן, גם בבחינת הטענה לגופה נקבע כי חברת האיכרים והתאחדות האיכרים הן היחידות אשר מחזיקות במניות היסוד של החברה, כך שטענות המערערים בהקשר זה נדחו.

           באשר לטענות הקשורות להתנהלות התאחדות האיכרים כמנהלת החברה ולהחלטות שהתקבלו ביחס לבית הספר והפנימייה, ציין בית המשפט כי משיב 5, רשם ההקדשות, מינה רואה חשבון חיצוני מכוח סעיף 345יח לחוק לבחינת התנהלות זו, ועל כן אין הוא רואה לנכון להידרש לטענות טרם הסתיימה הבדיקה. נוכח קביעות אלה, לא נדרש בית המשפט לטענת המשיבים לפיה המערערים אינם זכאים לפנות לבית המשפט מכוח סעיף 345כו לחוק.

           יצוין כי תוך כדי ההליך בבית משפט קמא ביקשו המערערים לקיים דיון דחוף בתובענה ולמנות מנהל מפעיל זמני לחברה. בקשות אלו נדחו, והביאו את המערערים לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור על ההחלטה. הבקשה נדחתה על-ידי השופט (כתארו אז) א' גרוניס (רע"א 1779/10 הסתדרות המעוף נ' בית הספר התיכוני החקלאי פרדס חנה (28.3.2010)). בהחלטה נקבע כי מאחר שפעולות התאחדות האיכרים נעשו בהסכמת משרד החינוך ובהמלצתו, ומכיוון שבית הספר ימשיך לפעול בהנהלת המועצה המקומית, אין מקום להיעתר לבקשה למינוי מנהל מפעיל זמני לחברה ויש להותיר את בירור טענות המערערים להליך העיקרי בבית המשפט המחוזי. בית משפט זה הוסיף כי לא מצא לנכון להורות על עריכת דיון דחוף בתובענה. כמו כן, ציין בית המשפט כי המערערים לא כללו במסגרת התובענה עובדות מהותיות אשר היה עליהם להציג, כגון המלצות משרד החינוך למהלכים שננקטו, והבקשה הייתה יכולה להידחות גם בשל סיבה זו בלבד.

טענות הצדדים

7.        את הערעור שלפנינו הגישה המערערת 1, הסתדרות המעו"ף, יחד עם  5 מתוך 12 העובדים שהגישו את התביעה המקורית לבית משפט קמא, המערערים 6-2. המערערים מבקשים כי פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל וכי תינתן הוראה למשיבים לפעול בהתאם למטרות החברה ולהוראות החוק.

         הערעור מופנה גם כלפי החלטת ביניים של בית משפט קמא מיום 8.6.2010, בגדרה הוחלט להיענות לבקשת המשיבים להוצאת מסמך, אשר צורף לאחר תחילת ההליך, מתיק בית המשפט. המסמך נחתם על-ידי 144 מבוגרי בית הספר (להלן: מסמך 144 הבוגרים), שאינם צד להליך, כשהמערערים טוענים כי חלק מבוגרים אלה הם יורשים של בעלי מניות בחברה והורים של תלמידי פנימייה וברצונם להצטרף להליך ואף לקחת תחת אחריותם את ניהול בית הספר והפנימייה. על כן לטענת המערערים נכון היה לצרף את המסמך או לכל הפחות לאפשר להם להביע את עמדתם ביחס אליו.

8.        המערערים הציגו בפירוט את מעשי התאחדות האיכרים אשר לטענתם פועלת לאורך שנים במטרה להשתלט על משאבי החברה לתועלתה-שלה. לשיטת המערערים, כחלק מתוכנית "ההשתלטות" על החברה הופקעו מניות היסוד של כל יתר בעלי המניות בשנת 1996 כך שהתאחדות האיכרים תוכל לשלוט בחברה באופן מוחלט. לאחר מכן, לטענת המערערים, ההתאחדות נטלה הלוואות שלא נדרשו לחברה ו"ניפחה" את גרעון החברה בדרך מלאכותית. צעדים אלו, לטענת המערערים, נעשו כדי להצדיק את סגירת הפנימייה ואת העברת בית הספר לידי המועצה המקומית ובעיקר כדי להביא למכירת מקרקעי החברה, מכירה שתניב סכומי כסף לא מבוטלים להתאחדות ולמנהליה.